היהדות החרדית בארץ הקודש ובתפוצות ישראל התעטפה אתמול באבל כבד עם היוודע בפתע פתאום הידיעה המרה על הסתלקותו של מרן האדמו"ר מסדיגורא, נצר ישיר לגזע הקודש מלכות בית רוזין.

במשך כל יום האתמול ואף היום שמענו ועודנו שומעים מתולדותיו וממסכת חייו המיוחדת.

הבוקר שוחחתי עם שתי נשים מהחסידות שתיהן בקול נכאים ובצער גדול על האבדה הגדולה.

וכך מספרת עדינה לוי ממתפללי בית הכנסת במדרשו של האדמו"ר בתל אביב.

"נפלה בידינו זכות גדולה לערוך שיעור ביום פטירת האדמו"ר. קטונתי מלומר דברים לזכרו אך רק אזכיר שדמותו הייתה דמות אצילית וקדושה אפופת הוד והדר. זכינו לחיות במחיצתה 32 שנה פה בתל אביב.

האדמו"ר הצניע לכת והצליח לרגש כל אחד ואחת שבאו לחלות את פניו.

וכך ממשיכה עדינה ומספרת: "בעלי נזקק לאינפורמציה בעניין מסויים והוא ניגש לשאול את האדמו"ר. האדמו"ר אמר שיחשוב על העניין ובעז"ה יתן תשובה. הטלפון בבית מצלצל ומישהו מבקש את בעלי. כששאלתי מי מבקש הוא ענה פלדמן ממול. כזו צניעות, כזו ענווה, כזו פשטות..

באחת החתונות שלנו הרבה כמובן ערך את החתונה ותוך כדי החופה, נפתחו ארובות השמיים וירד גשם זלעפות. כולנו נרטבנו כולל הרבה. למחרת החתונה הרבה התקשר לשאול מה שלומינו ואיך אנחנו מרגישים שהרי נרטבנו בחתונה.. איזו התייחסות לכל פרט ופרט.

הוא היה מסוגל להתקשר בעצמו ולשאול להתעניין ללא שליחים ומתווכים.

מישהו בא פעם להתברך אצלו לפני לידה והרבה כמובן בירך שתהיה לידה קלה ושהכל יעבור בשלום.

במוצ"ש כשאותו אדם פתח את הטלפון שלו היו שם 4 שיחות שלא נענו מביתו של האדמו"ר שרצה לדעת מה שלום היולדת".

הגב' חוה שטרן גם היא מחסידות סדיגורא מת"א מספרת: "הבית היה קדוש והיו יחסים מאוד מיוחדים בין האדמו"ר לרבנית. לפעמים היה מספיק מבט עין ושניהם כבר הבינו.

סיפר לי אברך" כך ממשיכה חוה ומספרת "שהיה חשוך ילדים והוא הגיע לאדמו"ר וחיכה בתור. הרבנית שידעה בדיוק את הסיבה שלשמה האברך הגיע לאדמו"ר אמרה לו 'אל תוותר לרבה'. יש תור ארוך. תחכה, תיכנס ותישאר עד שהוא יבטיח לך. וכך היה ושנה אח"כ אותו אברך זכה לפרי בטן.

הרבה התנהג לכולם שווה בשווה. גדלנו אצלו כאן בתל אביב והילדים שלנו גדלו איתו. הוא קרב את הזוגות הצעירים והתייחס לכולם באהבה רחימאית כמו אבא שאוהב את ילדיו שווה בשווה..

גם יהודים שלא התפללו בבית המדרש במהלך השנה או שלא בדיוק השתייכו לחסידות, אנשים שהיו רחוקים יותר ובאו להתפלל בחגים וביקשו להתברך מפיו, הרבה ברך אותם ואף האריך בברכות.

זו הייתה דמות נעצרת שכולנו למדנו את הליכות הבית אצלו.

אוהב שלום ורודף שלום

אחד ממתפללי בית הכנסת היה אדם שבכל שבת רצה עליה לתורה. ב"ה הציבור גדול ויש אנשים נוספים שרוצים לעלות לתורה. באו לשאול את הרבה. והרבה אמר שאם הוא רוצה, כנראה שיש לו צורך בזה. אז לאפשר לו. וכך שבוע ועוד אחד ובמשך הזמן האדם הזה פשוט נרגע ולא ביקש עוד.

האדמו"ר היה מוכן לוותר על עצמו בשביל השלום. לא רצה אף פעם להטריח את הציבור. כשאיחר פעם לתפילה ביקש שלא יחכו לו. מה פתאום לעכב את הציבור.

הרבה היה בוכה בדמעות ממש על כל חייל שנפל היה מצטער את חיילים שנפצעו, הוא מאוד לקח ללב את הסבל של תושבי הדרום.

אחד האברכים אמו חלתה מאוד. הם התלבטו מאוד האם ואיפה לערוך את הניתוח. הזמן היה חמש דקות לפני אמירת סליחות והרבה שואל שאלות ולא מוותר. הוא רוצה לדעת את כל האינפורמציה. היה צורך להתקשר לרופא באמריקה כדי להתייעץ איתו. האברך אמר לרבה שאולי נתקשר לחו,ל אחרי אמירת סליחות. אמר לו הרבה, לא דוחים ולא מחכים. אתה התפקיד שלך עכשיו זה לא לומר סליחות אלא להתקשר לאמריקה לדבר עם אותו רופא..

הרבה תמיד אמר שהוא לא יכול להתחיל להתפלל בבוקר בלי שהוא יעשה טובה ליהודי. ובאמת הסידור שלו היה מלא בקשות ותחינות עבור יהודים שביקשו.

פעם הייתי אצל הרבנית והגיע יהודי אל האדמו"ר. בשלב מסויים האדמו,ר יוצא איתו ומבקש מהרבנית לרשום לו צ'ק.

הרבנית הוציאה את הצ'ק בכזו שמחה והתלהבות. במאור פנים כאילו שהיא משלמת עכשיו על איזו שמחה שהיא עורכת. ואז חשבתי לעצמי, הנה ככה נותנים צדקה".

היום בתוכניתנו עניין משפחתי ספרה דבי אנגלרד שהיא דולה ותומכת לידה ומשתייכת לחסידות סדיגורא. בין הדברים שהיא סיפרה התרגשתי כל כך מהסיפור הבא:

היה ילד שהתייתם בגיל 3. והרבה ליווה אותו על כל צעד ושעל. הילד הגיע לגיל בר מצווה והוא הגיע לרבה כדי להניח תפילין בפעם הראשונה. כשהוא הוריד את החליפה על מנת להפשיל את השרוול, ראה הרבה שחסרים לו בחולצה שני כפתורים. הרבה ביקש מהרבנית חוט ומחט ובעצמו ישב ותפר לילד את שני הכפתורים. ואני בטוחה שבאותם רגעים הרבה גם תפר לו עוד מיתר בלב..

יה"ר שזכותו תגן בעד משפחתו הכבודה ושימשיך לשמש סנגורם של ישראל ותהא נפשו צרורה בצרור החיים.